לילד מלאך שלי שאף פעם לא פגשתי

2018-10-17 | 11:21:14

ילד מלאך שלי, כשפגשתי את אבא שלך והתאהבתי בו עד מעל הראש מיד היה ברור לשנינו שאנחנו רוצים המון ילדים. קצת אחרי החתונה גילינו שאנחנו בהריון, איזה אושר – כבר דמיינו את כל העתיד.
אחרי שבועות בודדים ההריון לא שרד והיה לנו קשה להתאושש מזה, אבל מהר מאד הבנו שזה מאד שכיח וניסינו שוב, שוב נקלטנו מהר – איזו הקלה.

הגענו לבדיקה הראשונית אצל אותו הרופא שבישר לנו על ההפלה הקודמת, והוא אמר בעיניים נוצצות שאתם שניים שם ברחם שלי, פיצוי על המקרה הקודם, פשוט בכינו מרוב אושר, היינו בעננים, החיים לא יכלו לחייך אלינו יותר מזה – תאומים !!!! זה לא נתפס !! היה בא לי לעלות על גג בניין ולצרוח מרוב שמחה.

ההריון היה קשה מאד, הרבה כאבים, קשיים, חרדות, בדיקות, אבל המשיכו להגיד לנו שהכל מתפתח מצוין ושניכם גדלים ומאושרים שם בפנים, וזה כל מה שהיה חשוב בעולם.

חודש שמיני מגיעה לבדיקת הערכת משקל שגרתית כמו בכל שבוע, פתאום מתגלה ממצא חריג בך, כולם הרגיעו ואמרו שכנראה זה כלום, עדיין שלחו אותי להתאשפז חודש שלם ועשו לי מיליון בדיקות כולל דיקור מי שפיר בשלב כל כך מתקדם, אני מחזיקה באמונה שהכל בסדר איתך, אני מרגישה אותך, אתה מגיב לקול שלי, למוזיקה, אין מצב שמשהו קורה כאן, הלב שלי אומר שהכל בסדר.
הלב שלי טעה, אחרי חודש של אשפוז במחלקה של הריון בסיכון גבוה, מגיעות התוצאות של מי השפיר, יש לך תסמונת.

העולם קורס לנו על הראש באותו הרגע, השמיים נופלים, הבועה מתנפצת, הדמעות לא מפסיקות, אבל ההחלטה היא ברורה גם לי וגם לאבא, לא רצינו להביא אותך לעולם בו לא תוכל להיות עצמאי אף פעם, לעולם שישפוט וירחם עליך תמיד, לעולם שלא תוכל לחיות חיים נורמליים ומישהו יצטרך לטפל בך, ומה יהיה כשלא נהיה בין החיים? מי ידאג לך כשתהיה בן 40? ולעולם לא תהיה עצמאי, אמרו שתסבול גם פיזית, בעיות לב, אשפוזים, לא, לא, אהבנו אותך יותר מידי בשביל להביא אותך לחיי סבל.

אחרי כמה שעות בודדות אנחנו מוצאים את עצמנו חותמים בידיים רועדות על טופס שאומר שאנחנו מבקשים להזריק ללב הקטן שלך זריקת מלח שתמית אותך בשניה, אתה כבר לא עובר של 100 גרם, אתה לא תא מתפתח, אתה כבר תינוק עם כל האיברים, שוקל שני קילו, ואנחנו ההורים שלך נותנים אישור לרופא להמית אותך, הנשמה לא מעקלת והיא מדממת, הפרוצדורה מתבצעת ומשהו בפנים מת איתך ביחד.
כמה שעות לאחר מכן אני יולדת את אחותך המהממת עם בכי מתוק של חיים ודקה אחר כך יולדת גם אותך בלידה שקטה, דממה של מוות.
עברה שנה וחצי, כל יום מדברת אליך ועליך, חושבת עליך, אתה חלק ממני, אחותך התאומה היא תזכורת חיה לכל דבר שלא אזכה לראות בך, לצעד הראשון שלא אראה, לחיוך שלא אכיר, לצחוק שלא אשמע.

הפסיכולוגית מאבחנת אותי בפוסט טראומה ואבל קשה מאד. השמחה מהולה בעצב, אני חיה את החלום אותו חלמתי עם אחותך ואת הגיהנום הכי גדול של חיי שבמותך, ואני נקרעת בין השניים.
עברה שנה וחצי מאז, נתת לי כוחות לעשות דברים שלא חלמתי שאעשה, העסק שלי הוקם בזכותך, ובזכותך קיבלתי את האומץ לקום כל בוקר לעשייה שאני אוהבת, עברתי שנה מטורפת, לא סתם אומרים שנת אבל, זה ממש מה שנדרש כדי לעבד אובדן שכזה, אתה תליון בשרשרת שעל צווארי, ואתה הקעקוע על הזרוע שלי, ואתה המצבה שהכנתי לבית העלמין, אתה התינוק שלי שלא זכיתי לחבק מעל 5 שניות אחרי שהתאהבתי בך 9 חודשים שלמים, אתה הילד שלא הכרתי ושחי רק בליבי וזכרוני, שינית לי את החיים, אוהב אותך כל יום עד יום מותי …

אמא שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות

mamashpuhe@gmail.com

072-3300607