משהו חדש מתחיל עכשיו.

כמעט שנה עברה מאז, אבל כל רגע חרוט בזיכרוני. איך הגענו הביתה כמו משולש אהבה, שנינו וסלקל בנינו. אך הפעם בתוכו היתה נסיכה קטנה שנראתה מאוד נינוחה ורגוע, מה שממש הרגיש לי דיי סבבה. אני זוכרת את היום שבו קנינו את הסלקל ביחד עם העגלה וכל מה שהיה חשוב לי זה דברים שוליים. כמו: צבע, משקל, גגון נגד שמש.

2018-10-23 | 08:24:35

אחרי שבילית בבית חולים, את חוזרת אל ביתך עם מלא "איך" וחוסר בטחון מוחלט. אמא שעכשיו היא סבתא מזמן לא טיפלה בתינוק ומנסה לשדר עסקים כרגיל, אך גם היא וגם את יודעות שזה לא קל.

בעלך מנסה לקחת פיקוד או ליהפך לא מתקרב. איך מחזיקים? איך מאכלים? איך מרדימים? איך מקלחים? כלכך הרבה שאלות.
את לוקחת עצה של חברה ומתקשרת לאשת מקצוע. היא מגיעה רגועה, נינוחה והכי חשוב לא שיפוטית.

מרגע שהיא נכנסת את מבינה שמעכשיו את תהיי בסדר. מעכשיו יש לך כתובת לשאלות ולהקשבה מוחלטת.

כמעט שנה עברה מאז, אבל כל רגע חרוט בזיכרוני. איך הגענו הביתה כמו משולש אהבה, שנינו וסלקל בנינו. אך הפעם בתוכו היתה נסיכה קטנה שנראתה מאוד נינוחה ורגוע, מה שממש הרגיש לי דיי סבבה. אני זוכרת את היום שבו קנינו את הסלקל ביחד עם העגלה וכל מה שהיה חשוב לי זה דברים שוליים. כמו: צבע, משקל, גגון נגד שמש.

אף אחד לא הכין אותי ליום של אחרי.

אני זוכרת טוב מאוד את הלילה הראשון, יותר נכון לילה לבן ראשון. היא לא אוכלת. היא לא נרדמת. היא פשוט בובה חדשה בבית שדורשת ואין לי מושג איך לתת לה את מה שהיא רוצה. ואז בפעם הראשונה הבנתי שאני צריכה עזרה, לא בעלי ולא אמא. צריכה מישהי שבאמת יודעת.
מרי פופינס המופלאה, איפה את?

הטיפול בתינוקת חדשה היה לא קל. הייתי רחוקה מבני משפחתי, נטועה בעיר שהפכה פתאום זרה לחלוטין חיפשתי את הדרך להיות אמא טובה אבל גם להישאר בן אדם שפוי.

יחד עם הנסיכה נולדתי גם אני, אמא .קיבלתי במתנה גם טלטלה הורמונלית, כאבים עזים ודכדוך שנמשך כמעט כל החופשת לידה. שמעתי וידעתי שממצב של דכדוך אפשר מהר מאוד להתגלגל למצב קטטוני שיציאה ממנו היא הרבה יותר קשה. הבטחתי לעצמי באחד הבקרים הנוראים, שאני אצליח ולא אתן למגפה שבאה לבקר אותי לנצח .

בחיים המודרניים יצרנו דיסוננס קוגנטיבי. מצד אחד רוצות להיות חלשות ושיעזרו לנו ומצד שני חזקות ומצליחות להסתדר לבד.
משפחה ,חברים, סביבה, כולם בעד לעזור אך לא נותנים מקום לאמא לשחרר ובאמת בתקופה הקשה ביותר להיות חלשה וחסרת אונים.
לא נותנים לגיטימציה לאמא “לא לדעת”.

היום כמעט כל משפחה צעירה גרה רחוק מההורים, רחוק ממעגל תמיכה. בעיקר בעשור אחרון הרבה יותר זוגות צעירים מעדיפים דירה רחוקה מאשר להישאר בשכירות קרוב להורים.
אין מי שיעזור, ינחה את הזוגות צעירים בעיקר בתקופת משכב הלידה. גם ביקורים הפכו להיות ביקורי שישי שבת שתכל”ס בנינו הם לא ממש עוזרים.

הקשיים שחוויתי גרמו לי להתבונן על נשים סביבי ולנסות למצוא גם בהן את היאוש וחוסר תאבון, את הרצון עז לברוח ובכלל משהו דומה.
הרי בכל מקום, אומרים לנו שזה אושר הכי גדול ואיך אפשר בכלל לחשוב אחרת?

מתוגים גדולים עובדים קשה מאוד כדי להראות את האושר, השמחה והסקסיות שבדבר. תמיד בפרסומות הנשים נראות חטובות, מחויכות ומושלמות. וזה משהו שאני חיכיתי להיות מאושרת וסוף סוף בבית – בחופש הגדול של חיי. אין יותר השקמה בבקרים ועבודה אין סופית. אני בשמלה קצרצרה מטיילת ורק מגהצת כל היום (כרטיס אשראי כמובן).

קשיים, דילמות וסיבוכים, על זה אף אחד לא מספר. צריך מלא כוחות נפש ותעוזה להגיד ולהודות שאת צריכה עזרה. לא רק בלסדר את הבית וסוף סוך להתקלח בשקט. עזרה בלעבד את הלידה שעברתי ולקבל את החיים החדשים. כמו מעבר מגן לכיתה א'. לעשות הכנה להורות ראשונית.

העצמה בלהיות אמא היא נפלאה אם את יודעת לשים מסננת ולראות את המצב בלי ביקורת עצמית ובכי אין סופי שגם כך עוזר לנו קצת לשחרר אך לא עוזר לקבל את השינוי ולעלות לשלב הבא.

אנחנו , האמהות מרגישות שאם נבקש עזרה אז נהיה אמהות פחות טובות ופחות יודעות ובכלל איך זה שכל חיינו ידענו הכל ועכשיו אין לנו מושג ממה להתחיל ואיך לסיים.

עזרה יכולה להיות בשני מישורים:
מישור פרטני ומישור קבוצתי.
אם את מתביישת ולא נעים לך להיות בסביבת נשים אחרות אז אפשר להזמין הביתה אשת מקצוע ופשוט לקבל עזרה נטו. במפגש יהיה מקום לדבר ולפתוח בהרבה יותר ממה שאת פותחת עם אנשים שמכירים אותך ונמצאים איתך בבית. לספר לבן אדם שהוא זר לך בהרבה יותר קל מאחר והוא לא יפגע או יתחיל לדאוג בצורה מופרזת כמו שזה קורה עם בני המשפחה.

תפקיד של דולה פוסט-פארטום לייעץ, ללוות ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות. כאשת מקצוע אני יכולה להעיד שלא תמיד יולדת יודעת מה מפריע לה וככל שהיא שומרת יותר בבטן כך הריחוק בינה לבין המשפחה ובעיקר לבעלה גדל.

ככל שלידה הייתה פחות אידאלית ורחוקה מהחלום. ניפוץ הזה גורם להרבה מאוד בעיות ועימותים פנימים וחיצונים.
יש גם אפשרות להיפגש בקבוצות תמיכה. לפתוח ולשמוע סיפורים ומחשבות של נשים אחרות. להרגיש שאת לא לבד ויותר להרגיש ביטחון ורוגע נפשי. ככל שאת הצלחת לפתור קונפליקטים פנימיים והשלמת עם מה שהיה, כך בהרבה יותר קל להשתתף ולגדול יחד עם הקבוצה בהורות ולהצליח בזה.

על מנת לטפל במשפחה במקצועיות, הדולה פוסט פארטום הוכשרה לטפל באם ובתינוק במגוון נושאים – האכלה מבקבוק, הנקה, יצירת סדר בהתנהלות עם הילד, דכדוך לאחר לידה, חיזוק רצפת האגן, מיניות, זוגיות ועוד …
מסע של הורות הוא נפלא. אך בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח.

אלינה דוטרה
דולה פוסט פארטום.
ארומתרפיסטית.
מנהלת מרכז מיכה לנשים אחרי לידה.
nashimyahad@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות

mamashpuhe@gmail.com

072-3300607