הכינו את סבלנותכם לקיץ: כך תתמודדו עם מריבות בין אחים

החופש הגדול התחיל. ילדייך משחקים במשחק האהוב עליהם, או צופים יחד בתכנית טלוויזיה. את מאושרת על כך שהם מסתדרים נפלא זה עם זה ומקווה שכך ייראו החודשיים הקרובים. כך בדיוק ראית בעיני רוחך את המשפחה שתקימי - הרמונית, מתקשרת ונעימה. את מרתיחה מים לקפה ומתכוננת לשבת רגל על רגל לכמה דקות של נחת, או מתפנה לעבודות הבית.

2018-10-28 | 09:35:50

פורסם ב"הארץ" בפינה  "הרהורים וילדים"

למה אחים רבים ביניהם כל הזמן, מה עושים עם המריבות האלה ומתי צריך לדאוג? שינוי בתפיסה ההורית הוא התנאי הראשון לפתרון הבעיה

החופש הגדול התחיל. ילדייך משחקים במשחק האהוב עליהם, או צופים יחד בתכנית טלוויזיה. את מאושרת על כך שהם מסתדרים נפלא זה עם זה ומקווה שכך ייראו החודשיים הקרובים. כך בדיוק ראית בעיני רוחך את המשפחה שתקימי – הרמונית, מתקשרת ונעימה. את מרתיחה מים לקפה ומתכוננת לשבת רגל על רגל לכמה דקות של נחת, או מתפנה לעבודות הבית.

לא חולפות עשר דקות ונשמעת צעקה: "אמאאאאאא, הוא לקח לי!!!". את מגיעה אליהם, מגשרת, רוטנת, כועסת, מכריחה אותם להשלים, וכשהסדר שב על כנו את חוזרת למטבח. הקפה שלך התקרר אבל את עדיין מקווה ליהנות ממנו לפני התקרית הבאה. זו הייתה תקוות שווא מפני שברגע שאת מתיישבת נשמע קול חבטה ואחריו בכי. את מנתרת לחדר הילדים, הפעם הרבה פחות מפשרת. את גוערת בהם, שניהם בוכים, לפחות אחד מהם כועס עלייך למרות שפנייך היו לשלום, וכך עבר היום הראשון של החופש הגדול בביתכם. את כוס הקפה שלך כבר לא תשתי היום, אולי רק אחרי שהקטנים יירדמו (אם יואילו בטובם להיכנס למיטות בשעת ערב סבירה, שתאפשר "זמן הורים" לפני שגם אתם צוללים לשינה).

אם חשבתם שרק אצלכם צריך לסגור את החלונות כדי שהשכנים לא ישמעו קולות מלחמה, אתם טועים. הסיטואציה הזו ודומות לה חוזרות על עצמן בבתים רבים: אבות שאוספים את ילדיהם מהגן ומעבירים איתם את כל אחר הצהריים כותבים לי ומבקשים כלים להתמודדות עם המריבות בין האחים, זוגות פונים להדרכת הורים כדי ללמוד איך לשים סוף לאלימות ולמריבות שמייצרות אווירה עוינת בבית. הדברים האלה קורים למרות שבמשפחות אלה רמת החינוך גבוהה ואין מודל אלים להעתיק ממנו את התוקפנות.

למעשה, חיכוכים בין ילדים הם דבר טבעי ומתבקש, שבהיעדרו לא היו לומדים להסתדר בחברה. בכל מערכת יחסים בריאה ישנם קונפליקטים, במיוחד באלה שמתאפיינות בקשר קרוב ואינטנסיבי. רובנו מכירים את זה מעולם הזוגיות: בני זוג שרק הכירו יתנהלו בזהירות ולא ימצאו יותר מדי נושאים להתווכח עליהם. אך ככל שהאינטימיות ביניהם מתחזקת והקשר מתעצם, כך צפים יותר חילוקי דעות ונדרשים ויתורים שקשה לעשות, וזה השלב שבו המריבות נכנסות לקשר.

מערכת היחסים המשמעותית הראשונה שילדים לומדים לנהל היא עם אחיהם. שם חבויים ניצני המשא ומתן, היכולת לוותר, כושר הביטוי, היכולת לחשוב על פתרונות יצירתיים, כושר ההנהגה והיכולת לשכנע, לעשות מניפולציות ולהתפשר. אלה כלים חשובים להתנהלות בחברה והם נרכשים הודות לקשר עם האחים. הלמידה הזו רצופת קשיים, אכזבות ולפעמים גם דמעות, אך כל אלה הם חלק אינטגרלי מתקשורת ויש להם יותר תועלת מנזק. אתם רק צריכים לאפשר לכל אלה לקרות ולא להיבהל מכל ויכוח בין הילדים.

אם הקשר בין האחים מבוסס כולו על התנצחויות, השפלות ואלימות זה סימן לקושי בתקשורת. סיבות רבות יכולות להוביל לכך, בהן קנאה, טינה, תסכול, קושי בהתפתחות השפתית של אחד האחים, אימפולסיביות והפרעות קשב. לא משנה מהי הסיבה, אם היא הביאה למערכת יחסים עוינת היא דורשת התייחסות מתאימה. בעזרת ייעוץ חיצוני אפשר לזהות את המניע שמביא ליריבות הזו ולטפל בו. כשאתם בוחנים את סיבת הקושי שאלו את עצמכם אם ילדכם מתנהל בצורה דומה גם עם שאר בני גילו, או רק מול אחיו. התשובה תעזור לכם להניח את האצבע על מקור הבעיה ולטפל בה ברגישות.

 

ריב נוצר "בשביל" ולא "בגלל"

לפעמים נדמה להורה שילדיו עושים לו דווקא, או שהם רבים מתוך רצון להזיק לאח או לאחות. אלא שלפי התיאוריה האינדיבידואלית לא כך הדבר. אלפרד אדלר, הוגה הגישה, אמר שבני אדם מונעים מתוך רצון לכבוש מטרות, כלומר הם פועלים ממקום טוב ומבחירה. הם אינם משועבדים ליצר בלתי נשלט אלא מכוונים את חייהם (לא במודע) קדימה.

מטרת העל החיובית של רוב הילדים היא להרגיש שייכים ונוכחים. כדי לכבוש את המטרה הזו אפשר לעשות פעולות רבות, אחת מהן היא לריב עם האחים כדי לגרום להורה להגיע לזירה ולהתייחס לילדיו. הכעס שלכם כלפי הילד המכה, ההפצרות והאזהרות והניסיונות לגשר ביניהם משאירים אתכם קרובים אליהם, שזה מה שביקשו להשיג. רוב המריבות בין האחים מתרחשות כשאחד ההורים באזור, ואם הוא אינו שם הם ידאגו להביא את המריבה אליו. לכן כדאי להפסיק לספק את תשומת הלב הזו ולהחליף אותה באחרת. התחליף יהיה אחר בכל בית בהתאם לצורכי הנפשות הפועלות. אם תקפידו לא להתערב תרוויחו כפליים: תדירות המריבות תפחת והילדים יוכלו ללמוד להסתדר בעצמם מפני שלא יהיה מבוגר שיעשה זאת עבורם.

אני מניחה שגם אם אתם מבינים את הרציונל, בכל זאת תתקשו להתאפק וברגע האמת תתערבו. הרצון ליצור שקט, גם אם זמני, מנצח את השכל, במיוחד כשאין לכם כלים לעשות זאת. לעתים גם מכרסם בהורה הרצון להציל את הילד החלש מבין השניים (תתפלאו, אבל לרוב גם הוא אינו חף מפשע ואף מזמין מדון. ייתכן שההתערבות שלכם נעימה לו? חשבו על זה). הקושי מובן, וחשוב שתדעו שיש דרכים להתמודד איתו. הדרכת הורים בגישה דיאלוגית יכולה לעזור להורה לשנות את תפיסתו, לשלוט בתגובותיו ולהצטייד בכלים לניהול סיטואציות בעייתיות.

לכן, אם אתם רוצים לעשות שינוי בבית וללמד את הילדים להסתדר זה עם זה במהלך החופשה ובכלל התחילו מניתוח נכון של המצב. זכרו שהאדם היחידי שתוכלו לשלוט בו הוא אתם, לא ילדכם. גופו ופיו ברשותו והוא ישתמש בהם כאוות נפשו אלא אם תהיו חכמים ותגיבו אליו בצורה שתגרום לו להפסיק לעשות זאת. ודאו שהגבולות בבית ברורים לכל בני המשפחה ובעיקר לכם, והחליטו עם עצמכם איך אתם תגיבו לכל הפרת גבול. וזכרו, אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי, זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על כך מספיק את הדעת.

 

הכותבת היא אשת חינוך והוראה, מדריכת הורים לגיל הרך בגישה הדיאלוגית ויועצת שינה.  לפייסבוק של נופר לוטווין.

 

אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני

כל העתקה/שכפול/העברה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות

mamashpuhe@gmail.com

072-3300607